סשה ארגוב – שוברט הישראלי

סשה ארגוב – שוברט הישראלי

חגי חיטרון  ,   15.06.2014    עיתון הארץ

המוזיקאי אורי לשמן מסביר למה סשה ארגוב הוא שוברט הישראלי

בהרצאה מחר בכינוס “מי אני שיר ישראלי” באוניברסיטת בר אילן, ידבר לשמן על יחסו המיוחד של ארגוב לכל מלה בטקסטים שהלחין, ויטען כי למרות ששירים אלה הם “לידר”, אין לבצעם בטכניקה קלאסית מובהקת

ori leshman and mai israeli

כתמיד, הכינוס השנתי “מי אני שיר ישראלי”, מטעם המרכז לחקר השיר הישראלי באוניברסיטת בר־אילן (בהנהלת טלילה אלירם ואיתן אביצור) ובשיתוף גלי צה”ל, הוא מאורע אקדמי ופופולרי גם יחד, עתיר אטרקציות.

על המלחין הגאוני סשה ארגוב בהקשר של מורשת הליד האירופי ירצה אורי לשמן, וההרצאה תעוטר בזמרתה של רעייתו, מאי ישראלי. ד”ר לשמן הוא מלחין, מנצח ופסנתרן, המנהל האמנותי של עמותת “שיר־עד” למורשת הזמר העברי, וגם מורה המלמד בין השאר על תולדותיו של השיר הישראלי ותכונותיו, בקורס שנתי מיוחד שבנה (26 הרצאות) המוגש מפיו במרכז הבין־תחומי בהרצליה ובחלקו גם במכללת לוינסקי. את הרצאתו בכינוס הבוקר הוא מכתיר במלים “סשה ארגוב, שוברט הישראלי”. לצד השיחה עם לשמן, לקראת ההרצאה, האזנתי בפעם המי־יודע־כמה למדגם רחב משירי ארגוב הזמין ברשת. מזווית אישית לפחות, הכותרת שבחר לשמן אינה נראית מופלגת כלל.

אורי לשמן ורעייתו, הזמרת מאי ישראלי. הלחנת שירי משוררים היא תופעה ישראלית מיוחדת. שהיקפה מדהים. צילום: עופר וקנין

“בסוגה שאני מכנה ‘הליד הישראלי’, שהוא אכן ליד’ , כלומר שיר אמנותי, אבל שונה מה’ליד’ האירופי, סשה ארגוב הוא בלי ספק היוצר הגדול ביותר”, פותח לשמן ואומר. הליד הישראלי, בעיניו, הוא אחת התופעות הכי מרכזיות בתרבות הישראלית בכלל. הלחנה של שירי משוררים היא תופעה ישראלית מיוחדת שהיקפה מדהים. “משחר לידתו של הליד הישראלי, שותפים בו יוצרים חשובים כמו ביאליק ואלתרמן ולאה גולדברג ורחל, וכנגדם ארגוב, וילנסקי, זעירא, דוד זהבי ועוד”.

וסשה ארגוב דומה לשוברט?

“מבחינה האבהות על הז’אנר — בהחלט. ביצירה של שניהם לִיד הוא צורה מוזיקלית מרכזית.  שוברט היה חלוץ בגישה אל הליד, בייחוד ביחסי הגומלין בין מוזיקה וטקסט, והראה את הדרך לשומאן, ברהמס והוגו וולף בגרמניה, לדביסי וראוול בצרפת, לגריג בנורווגיה, ועוד. ארגוב הראה את הדרך בליד הישראלי והוא גדול המלחינים הישראלים בתחום זה. בדרך אגב: ‘שיר משמר’ של ארגוב ואלתרמן מזכיר את ‘גרטכן ליד הכישור’ של שוברט, בשניהם יש ביטוי של תחושת מצוקה חריפה. ארגוב, כמו שוברט, מלווה את המסר בצלילים, בצמוד, וכמו שוברט הוא משנה את המוזיקה לפי השתנות התוכן. בבית השני ב’שיר משמר’, שמתחיל במלים ‘זה ערב קיץ לכאורה’, המוזיקה הופכת להיות מנחמת, לירית, פסטורלית.

“וחשוב יותר: אצל שוברט ואצל ארגוב לפסנתר יש חשיבות רבה. אצל ארגוב, כמו אצל שוברט ואצל מלחיני הליד האירופאים האחרים, התפקיד הזה תמיד כתוב, גמור ומסוים. בשירים ישראליים אמנותיים של יוצרים אחרים, בהם שירים נפלאים, הליווי גמיש והושאר פתוח לעיבודים רבים — שאכן נעשו”.

מה עוד מיוחד לארגוב?

“היחס למצלול של העברית, והתחשבות בלתי מתפשרת במסר, בתוכן של כל משפט ושל כל חלק משפט. יש שירים אמנותיים עבריים מוצלחים שאינם מקפידים בכך במידה מספקת, דוגמה שצפה אצלי עכשיו היא הלחן של חיים ברקני ל’את תלכי בשדה’ של לאה גולדברג. זה אחד השירים העבריים הגדולים, ואהוב עלי, אבל הלחן מתנגש עם מבנה המשפטים בבית האחרון (“אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.”)

סשה ארגוב ומתי כספי. כמו שוברט, מלווה ארגוב את המסר בצלילים, בצמוד,. צילום: חנניה הרמן / לע”מ

“כדי להתרשם מהקפדנות האופיינית שבה סשה ארגוב עוקב אחר המלים ותומך בהן, כמעט בכל מלה, כדאי להאזין למשל ל’אליפלט’. דוגמה נוספת? ‘יוסי, ילד שלי מוצלח’ למלים של ע’ הלל. הוגן להזכיר, עם זאת, שגם אצל ארגוב יש דוגמאות שבהן המוזיקה והמלים לא הולכים יחד; בשיר ‘ארץ’ לזמר יש אפשרות להחליט אם להיות נאמן למלים או ללחן. אורה זיטנר בוחרת לוותר במובן מסוים על הפראזה הטקסטואלית. חוה אלברשטיין ומרינה בלומין הולכות עם הפראזה הטקסטואלית”.

מקובל לשיר שירים אמנותיים ישראליים, לרבות שירי סשה ארגוב, גם במקהלה, כלומר שירת רבים, ולא רק מקהלות מקצועיות.

“זו תופעה מיוחדת וחשובה בשיר האמנותי הישראלי, שאינה קיימת בתרבות האירופית. הדוגמה שאני מכיר היא גרמניה: כשעבדתי באופרה של מינכן הכרתי מוזיקאים גרמנים צעירים, ושמתי לב שכשהם יוצאים לבלות, עם גיטרות, הם שרים פופ גרמני, לא שירים אמנותיים. אצלנו המון אנשים שרים בציבור שירים מורכבים שחוברו לטקסטים של משוררים. שרים בציבור את ‘השמלה הסגולה’, מזייפים ונהנים”.

אז אתה ממש לא מסכים ששירה בציבור היא השחתה, כשמדובר בשירי סשה ארגוב?

“לא, זה משהו אחר. לא השחתה. את ‘שיר משמר’ ואת ‘שיר ערש’ אפשר לשיר גם בגישה אינטימית, זמר או זמרת, וגם בשירת רבים”.

ולא נכון לקבוע שאת שירי ארגוב צריך לבצע קודם כל בטכניקה קלאסית?

“ודאי לא טכניקה קלאסית במלוא מובן המלה. מעניין לציין”, ממשיך לשמן, “שכאשר שרים בעברית בטכניקה קלאסית מלאה קשה למאזין לתפוס את המלים. “עברית היא שפה שטוחה, אפשר לדבר בלי להזיז כמעט את השפתיים, בחיך נמוך, אפילו פה כמעט סגור, ועדיין מבינים את המדובר. התנועות בעברית קצרות, העיצורים הם החשובים. איטלקית, לעומת זאת, היא שפה שדורשת פעילות של הלסת והשפתיים. בזמרה באיטלקית מתבססים על התנועות, לכן זו ‘שפת המוזיקה’.

“כך שהדרך ה’נכונה’ לבצע את סשה ארגוב היא עדיין בתהליך התהוות, כמו הדרך הנכונה לבצע שירים ישראליים אמנותיים בכלל. בהקשר זה אני לא מהסס לציין שהזמרת מאי ישראלי, אשתי — יהיה אפשר לשמוע דוגמאות מפיה, משולבות בהרצאה שלי — היא מבצעת טובה במיוחד של שירי סשה ארגוב, משלבת בין טכניקה קלאסית וטכניקה ‘קלה’ יותר. מרינה בלומין עשתה בארגוב דברים נפלאים: כשהיא שרה את ‘וידוי’ היא הופכת את המוזיקה לחלוטין, אבל התוצאה אדירה”.

מתוך יותר מאלף השירים של ארגוב, כמה הם שירים מוכרים?

“רק כמה עשרות. יש עוד המון לחקור, ללמוד ולאהוב”.